אילן

ברגע של השראה.

מדי פעם הולך לשדה,
נמצא שם עץ אילן גדול, מחכה.
יושב מתחתיו ותוהה,
איפה אני נמצא, בכל הסדר הנכון הזה?
לפתע האילן עונה: "השואל שאלתו, משמיים יענה!"
וידעתי, שתשובה תמצא. ברם אצלי זה הלב, הוא זה שלא רוצה.
"יקירי". כך הוא תמיד עונה:
"זה פשוט, הסכמת הלב אתה מחפש ואז מוצא".
ודיברתי בלבי: מה אילן גדול כזה כבר יודע על אדם כזה?
לו שורשים רבים, ועלעלים
ולי מתרחשים מפה ועד להרים
ואפילו. אפילו לאלו הרחוקים, הנסתרים.
כאלו שרק יודעי חן רואים.
ויש רגע אחד,
שמגיע תמיד לקראת שקיעה,
ויש צורך בהמתנה ואפילו. אפילו לשחרר אחיזה בתוצאה
כי הפנימי לא נמצא שם, הוא כאן. מונח במה שהוא עושה, כל כולו.
ואם התלמיד יטרח ואת עבודתו ברצינות יעשה
ברגע הזה, לו האילן יתגלה,
ואפילו. אפילו יגלה,
את מה שלא יודע ולא מבין, אותו מבין שאינו מבין.
ואפילו. אפילו דברים של עצים גדולים.
ולי הוא עונה.
אבל את זה אני לא מגלה.
זה נשאר ביני לבין האילן, עץ החיים הזה.