ברגע של השראה
להחזיר עטרה ליושנה.
.
מי הדמות הראויה להערכה? עדיין מחפש תשובה, מחפש אמת בכל מה שנמצא.
עדיין סקפטיים, לא מעריכים, לא מכבדים – את מי שנותן לכם חיים, הילדים.
זכות קיבלנו ללמד, זכות קיבלנו לחנך.
לא אבוש ולא אכלם להגיד את אשר צריך להאמר.
מי הדמות הראויה להערכה?
הסלב? או האיפון הנחוץ למחצה?
מי עומד ליד הלוח כבר שנים ומורה לתלמידים?
מי מכין מערכי שיעור בחגים ולא מפסיק עד שכל הילדים מרוצים?
למי באמת צריך להגיד תודה?
מי מרוויח לא כל כך הרבה כסף לשעה ועדיין מגיע לעבודה?
האם החינוך של פעם היה כל כך נורא?
שקמים כשאיש חינוך נכנס לתמונה?
אנחנו לא מפחדים, אנחנו מאמינים
בטוב של הילד לצמוח ולפרוש כנפיים
מנקים את הלכלוך שנכנס למערכת החינוך שהפכה למקצוע אחד גדול
אנחנו ראויים להערכה, מכבדים את עצמנו
אז מי הדמות הראויה להערכה?
את, המורה.
ברגע של השראה.
להחזיר עטרה ליושנה.
בכל אחד מאתנו מנצנץ מורה פנימי. עלינו לתת לכך ביטוי, שאחרת נשאר עם יידע גולמי מבלי להפיצו, מבלי להפיח בו חיים.