הובלה

הרבה פעמים לאורך הקריירה שלי מצאתי את עצמי בתפקידי הובלה. אם זה בהובלת צוות פיתוח של פרויקט או מוצר, הובלה של שינוי טכנולוגי, או הובלה של שינוי ארכיטקטוני. אני חושב שעשיתי עבודה לא רעה בתפקידים האלה; פרויקטים הסתיימו בהצלחה, מוצרים נמסרו ללקוחות, ושינויים עברו בלי משברים נוראיים. כשהסתכלתי על עצמי בתקופות האלה, זה לא תמיד נראה לי טוב ולא תמיד הרגיש לי טוב. משהו בהובלה מוציא ממני תכונות שאני לא אוהב כמו דאגה, ביקורתיות, כעס, נוקשות, ועוד.
כבר מספר פעמים בחיים עשיתי שינוי שהמטרה שלו היתה להפסיק להוביל, אם זה לעבור מקום עבודה או לעבור תפקיד. זו היתה בריחה מודעת ממקום יותר ׳יוקרתי׳ למקום שיש בו יותר שקט נפשי. בצורה מפתיעה בכל פעם שעשיתי זאת, כעבור זמן לא רב, מצאתי את עצמי שוב בתפקיד של מוביל. גם עכשיו כשאני עובד ב-80% משרה, בזמן שפיניתי אני חבר בעמותה וגם שם אני מוביל.
ההבנה שלי היום היא שפשוט לא מוותרים לי. כדי שאצליח לממש את תכלית חיי אני נדרש לפתח יכולות הובלה, ולא סתם יכולת הובלה (כי את זה אני יודע שיש לי) אלא יכולת הובלה ׳ללא מאמץ׳. ב׳ללא מאמץ׳ אני לא מתכוון לשבת בזולה עם הרגליים למעלה. אני כן מתכוון לעבוד ולטרוח אבל לעשות את זה בצורה שלא גורמת לי להרגיש רע, בצורה שלא מביאה אותי להיות במקומות של דאגה, ביקורתיות, כעס, וכו.
איך לעשות את זה אני עוד לא לגמרי יודע. אני חושב שאני צריך לפתח יכולת של קשב יותר איכותי, של יחסים
ביו אישים, פחות לבא מהמקום הלוגי, הנוקשה של מה נכון לעשות, מה צריך להעשות, ועל ידי מי, אלא יותר ממקום הרגשי, הגמיש של הקשבה, הבנה, ושיתוף.
בכל מקרה בחרתי לצאת לדרך, אני לא בורח יותר. תאחלו לי בהצלחה, ובבקשה שתפו אם כל מי שנראה לכם שזה יכול להיות רלוונטי עבורו.