החיים הם מקום של לימוד והתפתחות. בעמוד זה אשתף סיפורים קצרים של חוויות אמיתיות שמהם למדתי והתפתחתי. אשמח אם תשתפו אותי במה אתם למדתם.
 
טיסה לוינה

טיסה לוינה

לפני כשבועיים טסנו לוינה, טיסת נופש במסגרת העבודה עם בני זוג. הטיסה מתוכננת ליום שני לפנות בוקר וביום שבת בבוקר אשתי קמה עם גב תפוס. במשך השבת כולה אשתי במיטה לא מסוגלת לזוז. מה עושים? התחילה התלבטות, האם לבטל את הטיסה, האם לטוס לבד, מה נכון לעשות?
לאחר התלבטות החלטתי. אני אטוס בכל מקרה, זה חלק מפעילות של העבודה וחשוב שאהיה שם. לגבי אשתי זו לגמרי החלטה שלה, אם תרגיש שיכולה ורוצה להצטרף בשמחה, ואם לא אז לא.
ביום ראשון הגעתי לעבודה והודעתי למי שצריך להודיע שיתכן ונצטרך לבטל את הטיסה עבור אשתי. מספר אנשים הציעו זריקת וולטרן, אומרים שזה פתרון פלא, זריקה אחת וכל הכאבים נעלמים, אז הצעתי לאשתי. מיד עולות שאלות: איך מגיעים לקבל זריקה? צריכים תור לאורטופד, מי מקבל מהיום להיום ואיפה? ואח״כ תור לאחות? אולי בכלל צריך ללכת למוקד. האם כדאי לקחת את הזריקה? האם זה יעבוד? האם יש סיכונים, תופעות לוואי?
האמת כל השאלות האלו לא באמת חשובות, זה רק אוסף של פרטים טכניים שניתן בקלות לפתור. השאלות האמיתיות עבורי היו בנושא המקום שלי ושלה בכל התהליך. איך אני נשאר במקום שעוזר ומסייע ולא נמצא במקום של דוחף ומשפיע. איך להשאיר את המקום של הרצון והיכולת פתוח עבורה, לאפשר לה לבחור מה שמתאים לה. ואיך להישאר במקום שאני שלם עם כל בחירה שלה, וגם נשאר שלם אם הדרך שבה יתפתחו הדברים שלא תלויים בנו.
בסופו של דבר התברר שאבא של חבר לעבודה הוא אורטופד, טלפון אחד והוא קיבל אותנו. הוא רשם כדורים נוגדי דלקת והסביר שתוך מספר שעות תבוא הקלה. אשתי הצטרפה לטיסה והיה פשוט מעולה, אפילו הלכנו כ-15 קילומטר ברגל כל יום. אני בטוח שלא תמיד היה לה קל אבל שנינו נהננו מאוד.
האם גם אתם מוצאים את עצמכם במקום שדורש ממכם לשחרר ולתת למציאות להציג עצמה בפניכם?

3 Comments

  1. חיליק

    היי שי, פעם גם אני הייתי שבוי ברשת הזו של חשיבה קופת -חולימית… כללית/מכבי/לאומית/עממית…
    ברוך השם השתחררתי.. באותו יום של כאבים אני מתקשר לרופא פרטי ומגיע לקבל זריקה נגד כאבים, זה יכול להיות וולטרן או אוטופן… הפרטים לא חשובים… החשוב הוא לראות את המציאות דרך עיניים של בן חורין המסוגל להשיג את הטיפול הטוב ביותר והמהיר ביותר… מבלי כל הווג'עראס של להודיע למקום העבודה, להגיע לחבר.. אורתופד וגו'… אין בתגובתי קורט של ביקורת, אלא דחיפה שלך לראיה בת חורין.

  2. חנה רז

    אהבתי את השאלות האמיתיות שלך, מעבר לכל השאלות הטכניות. זה לא פשוט לשאול את עצמי, בזמן המתרחש, איך להשאר במקום שמסייע ולא דוחף? שמאפשר לבן זוגי ללהחליט מה טוב לו ולבחור מה שטוב לו ולהיות שלם עם הבחירה ועם התוצאות?
    הארת מרחב שלם של התיחסות זוגית ובינאישית ששווה להיות ערים לה.
    יישר כוח!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *