החיים הם מקום של לימוד והתפתחות. בעמוד זה אשתף סיפורים קצרים של חוויות אמיתיות שמהם למדתי והתפתחתי. אשמח אם תשתפו אותי במה אתם למדתם.
 
לא זוכר

לא זוכר

מידי פעם האנשים הקרובים אליי (אשתי, ילדיי, משפחה, חברים) מבקשים ממני לעשות משהו. משהו קטן כמו לחתום על טופס, לשלם תשלום, להוציא משהו מהמקפיא, לקנות משהו, להעביר פרטים או אימייל. בקשות שאני נענה להם בשמחה, ״כמובן״ אני אומר, ״אין בעיה״. אבל יש בעיה, הבעיה היא שאני פשוט לא זוכר לעשות את זה, אני לא זוכר שביקשו ממני בכלל.
לפעמים אני נפגש בטענה בסגנון: ״אם זה היה לך חשוב היית זוכר״. זו לא טענה רלוונטית. זה כן חשוב לי, אפילו לפעמים מאוד חשוב לי. אני פשוט לא זוכר.
אני מודע למגבלה הזו שלי שאני פשוט לא זוכר דברים. זה לא עניין של גיל, מאז שאני זוכר את עצמי אני לא זוכר דברים, וזה גם כפי הנראה גנטי.
במהלך חיי ניסיתי מספר שיטות, מרביתן ללא הצלחה. לבסוף מצאתי מספר דברים שכן עובדים.
השיטה העיקרית היא דוא״ל (email). אני קורא דוא״ל כל הזמן, כמה פעמים ביום, כל יום. ויש לי שיטה לנהל את הדוא״ל שלי, דברים לא נעלמים לי שם. כשמישהו מבקש ממני משהו, אני מיד מבקש ממנו לשלוח לי דוא״ל (או שאני שולח לעצמי דוא״ל). הילדים שלי כבר יודעים, אם הם צריכים שאני אעשה משהו הם מבקשים ומיד שולחים לי דוא״ל. הם הבינו שאם דוא״ל לא נשלח הסיכוי שמה שביקשו יקרה הוא קלוש.
שיטה נוספת היא להשאיר משהו ליד המפתחות. לפעמים יש דברים שצריכים להיעשות בבוקר, לפני שאני יוצא לעבודה. למשל להביא משהו מהדואר, להוציא מהמקפיא, להכין תוספת לצהריים. השיטה במקרה הזה תהיה לשים משהו שיזכיר ליד המפתחות. כשאני ניגש למפתחות ויש לידם חבילת פסטה, אז אני נזכר וברור לי שהפסטה צריכה להתבשל לפני שאני יוצא.
אם יש משהו שצריך לקנות, השיטה היא להוסיף לרשימה הקניות באפליקציה המשותפת המשפחתית (אצלנו משתמשים ב- Our Groceries). אם זה ברשימה זה יקנה, אם לא אז לא.
אז פיתחתי עם הזמן שיטות לזכור דברים, אבל מה קורה כשאני שוכח להפעיל את אחת השיטות? במקרים האלה לא נותר לי אלא לבקש סליחה.
אני קורא את מה שכתבתי ורואה ומבין כמה אני מגוחך. אני לא מקבל את את אי היכולת הנוכחית שלי לזכור, כדבר מוגמר. אני מאמין שיש דרך לרכוש את היכולת לזכור ואני מתכוון לחפש אותה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *