לקבל את עצמי

עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי, כמעט שנתיים. אני עדיין תלמיד חשיבה הכרתית אבל לא אותו התלמיד שהייתי. אני מרגיש שאני נמצא במדרגה אחרת, עם הבנות אחרות ודרך פעולה אחרת. למרכזית שבהם אני קורא לקבל את עצמי. זו הבנה שנבטה וצמחה במשך מספר חודשים ופרחה במלואה לאחר מפגש קבוצתי מרתק עם יעקב אנושי. אנסה לשתף אתכם בהבנה הזאת כאן.

כשאני בוחן את עצמי אני מאמין שיש בי שני חלקים. הראשון הוא אני ביום שנולדתי והגעתי לעולם הזה, נקי טהור ושלם. זהו ״עצמי״ העצמיות שלי הנקיה והטהורה. מאידך יש את מי שאני היום עם כל השריטות שצברתי במהלך החיים, האמונות שצברתי האוטומטים הטובים והלא טובים שמפעילים אותי. זה ״אני״. למיטב הבנתי גם בחסידות יש הבחנה כזאת של ״אני״ ו״עצמי״ אבל אני לא בקיא אז בבקשה תיקחו בערבון מוגבל ותבדקו אם זה מעניין אתכם.

כשאני פוגש מתרחש ורגש שלילי עולה, למשל כעס, ואני מתוך אוטומט מגיב בצורה לא נעימה. לאחר זמן מה כשאני נרגע אני יכול לצפות ולבצע הפרדה. אני צופה ורואה את ה״אני״ שהוא תוצר כל הניסיון שצברתי בעולם הזה, והוא כעס והיה לא נעים, ואולי פעל באוטומט ואולי היתה איזו נקודת טריגר שגרמה לכך. ומנגד יש את ה״עצמי״, שכל ההתנהגות במתרחש הזה זרה לו, הוא רואה לעומק את מה שהתרחש והוא היה מגיב אחרת ממקור טהור ומדויק.

בנקודת הזמן הזו יש לי בחירה מאוד משמעותית: מה אני משאיר בשדה ההכרה? את נקודת מבט ה״אני״ או את נקודת מבט ה״עצמי״?

לזה יש חשיבות עליונה. אני יודע שמחשבות מושכות מחשבות. אם אתמקד ב״אני״ אז תעלה תחושת אשמה, למה כעסתי, איך עוד לא התפתחתי, אני כל הזמן כועס, אני בנאדם רגזן, וכן הלאה. מתחיל תהליך של רומינציה, העלאת גירה, מושג ששמעתי לא פעם מיהודית כץ המדהימה שאני עוקב באדיקות אחרי הפודקאסט שלה ״חושבים טוב״. מצד שני אם אתמקד בנקודת המבט של ״עצמי״ אני אומר לעצמי שבשבוע שעבר לא כעסתי, אני לגמרי במקום יותר טוב משהייתי לפני שנה, ומים ליום אני מתקרב להיות יותר עצמי, הנקי והטהור.

נקודת המבט שאני בוחר, מעבר לתחושת רגיעה ושחרור מיידי, תכתיב את כיוון ההתפתחות שלי. האם אתקדם או אסוג. מה שאבחר לשים בשדה ההכרה שלי זה מה שאני אהיה. כמו נבואה שמגשימה את עצמה, כמו שהמעשים הולכים אחרי המחשבה.

לזה אני קורא לקבל את עצמי. לתת יותר מקום ל״עצמי״, להנכיח את החלק שבי הנקי והטהור, ללא הקליפות השריטות והאוטומטים. אני מאמין בכל ליבי, וגם מתחיל לחוות את זה, שככל שאתן ל״עצמי״ יותר מקום, אוציא אותו לאור, כך הנוכחות שלו תלך ותגדל ביומיום שלי, בחוויה ובהוויה שלי.

זה תהליך, לא תמיד אני מצליח. לפעמים אני דווקא כן שוקע ברומינציה, אבל בסך הכל אני מרגיש בהתקדמות. אשמח לשמוע ממכם, איפה הדברים ששיתפתי פוגשים אתכם.

(ותודה רבה לאדם סימון היקר והמדהים שהזכיר לי שיש לי אתר ושאני אוהב לכתוב)