אני חושב שרובנו מכירים את התופעה של נהג משני, מישהו שיושב לידך בזמן שאתה נוהג וזורק לעברך הערות: סע לאט, סע מהר, סע משם, סע מפה, תצפצף לו, תתן לו לעבור, וכו. אז אצלנו זה כבר קיים שנים, שנינו נוהגים להתערב אחד לשני בנהיגה, ולאחרונה נחשפנו לתופעה חדשה, שני נהגים משניים.
הבנים כבר הוציאו רישיון והם נדרשים למלווה למספר חודשים. אז כשיש להם מלווה אחד זה עובד לא רע, המלווה לצידם מנחה אותם, ועוזר להם לרכוש מיומנות נהיגה. הם לא בהכרח אוהבים את זה, אבל זה נחוץ וזה לטובתם. לעומת זאת כשנוסעים כל המשפחה ביחד, בנוסף למלווה, יש גם הורה נוסף שיושב מאחורה וגם הוא לפעמים נוטה להעיר הערות. ואז כבר יש בלאגן.
אני מודה שאני לא מתמודד טוב עם נהג משני, אני לרוב מאוד מתעצבן, ובנוסף שמתי לב לשתי תגובות מטומטמות במיוחד:
הראשונה, כשאני יודע שאני ׳צודק׳ ואני עושה מה שהיא אומרת רק כדי להראות לה שהיא טועה, כדי להגיד לה אח״כ ׳את רואה, אמרתי לך׳. למשל להיכנס בכוונה לדרך ללא מוצא כדי להראות לה שזו לא הדרך.
השנייה, כשאני יודע שאני ׳טועה׳ ואני מתעקש להמשיך לטעות כשאני נמצא תחת שליטה מוחלטת של האגו שאומר: ׳לי אף אחד לא יגיד מה לעשות׳.
כאמור הדביליות שלי בהתגלמותה.
למעשה זה לא צריך להיות כל כך מסובך. היום יש שלל גורמים שנותנים לנו עצות איך לנסוע. אם זה דיווחים ברדיו, או הוייז שכל הזמן ׳מחשב מסלול מחדש׳. עם שני אלה למדתי להסתדר לא רע, אני שומע את ההמלצות, מפעיל שיקול דעת, ובוחר כמיטב הבנתי.
אותו דבר עם נהג משני, ברגע שמקלפים את כל האגו, השיפוטיות, הניסיון לרצות או לקבל אישור, זה באמת נהיה פשוט. אתה הנהג, קבל החלטות ותנהג. אתה לא חייב להסביר את עצמך או את הבחירות שלך. ובכל מקרה להתעצבן לא ממש עוזר.
לגבי איך לא להיות נהג משני בעצמי, זה כבר סיפור אחר…
אני מודה שעדיין אני לרוב מתעצבן. אבל כשאני מידי פעם מצליח להביא את עצמי למקום נקי, אז החוויה באמת אחרת.
