עדיפויות

השבוע ליוויתי את הבן שלי לבקו״ם. הוא מתחיל בלימודי תואר אז זה היה רק יום חיול. בהמשך השבוע התקיים מפגש היכרות ואליו הוזמנו גם ההורים. בחודש הבא אחיו התאום גם הוא מתגייס וברור לי שהיציאה של שניהם מהבית וכל מה שמתלווה לכך יעסיק אותי מאוד וידיר שינה מעיניי בשנים הקרובות.
עד אז אני רוצה להתמקד במשהו קצת אחר. בבוקר החיול היו לי פגישות חשובות בעבודה, היה ברור לי שאני אגיע לבקו״ם ולא אגיע לפגישות. מפגש ההיכרות תוכנן ליום ה״חופשי״ שלי, ליום שאותו אני מקדיש לעצמי ובמקרה זה בחרתי לוותר על השתתפות במפגש.
לא פעם אני מוצא את עצמי נדרש לבחור ולתעדף. הבעיה הקלאסית שאני חושב שכולם מכירים היא הצורך לתעדף בין שלושה תחומים: משפחה, עבודה, ואישי.
לפני שנים, כשרק התחלתי את הקריירה המקצועית, העבודה תפסה מקום מאוד גבוה בסולם העדיפויות. הייתי טס הרבה לחו״ל ועובד עד שעה מאוחרת. פעם אפילו אחת הגננות בגן של הבנים שלי שאלה את אשתי אם אני טייס. כנראה הבנים סיפרו לה כל הזמן שאני בחו״ל. אני מבין היום שזו היתה טעות, אני רואה את ההזדמנויות שהחמצתי. שנים אחרי, כשקצת התבגרתי, למדתי להוריד את מקום העבודה בסולם העדיפות ולהעלות תחומים אחרים, ליצור יותר איזון. אני רואה צעירים ממני שחוזרים על הטעות שעשיתי ומבין שאין לי דרך לעזור להם להבין עכשיו שהם עלולים להתחרט בעתיד.
אם יוצא לכם לטוס, בטח נתקלתם לא פעם בהוראות הבטיחות ללבישת מסכת חמצן במקרה של ירידת לחץ. ההוראות ברורות והגיוניות, קודם שים לעצמך ואח״כ עזור לאחרים. מצאתי את עצמי יותר מפעם אחת בחיים במצב של לחץ מהרבה כיוונים בו זמנית, בעבודה צריך לסיים פרויקט, בזוגיות יש קשיים, ודווקא באותו זמן ולא במקרה לילדים יש קושי בבית הספר. במה מטפלים קודם? לגמרי יש הרגשה שאין אוויר, למי מספקים חמצן ראשון? לא יודע איך אצלכם, אצלנו בבית לרוב התשובה היתה: מתחילים בילדים.
לפני כשלוש שנים התחלתי שינוי בסדר העדיפויות. התחלתי לחשוב יותר על עצמי, על התפתחות אישית. התחלתי לחשוב על תכלית חיי, התחלתי לכתוב. לקחתי ושמתי על עצמי את מסכת החמצן על עצמי. ההתמקדות הזאת כמובן באה בראש ובראשונה על חשבון העבודה אבל גם על חשבון המשפחה.
הנקודה המעניינת היא שלא באמת יש הפרדה בין התחומים. התפתחות אישית לא נעשית בוואקום, היא נעשית מול המשפחה ומול העבודה. את הקשיים אני פוגש בבית ובעבודה ואותם קשיים מראים לי את היכולות שעדיין חסרות לי שאני יכול לבחור לפתח. והיכולת לנשום היא זאת שמאפשרת את הכל.
ביומיום יש מתרחשים נקודתיים קטנים שדורשים בחירה, כמו הבחירות שעשיתי השבוע. בנוסף לזה בחודשים האחרונים לקחתי על עצמי עוד אחריות בעבודה וקיים בי הפחד לחזור להרגלים הישנים, להיסחף לתוך העבודה. אני חושב שהיום יש לי את הכלים לבחור בחירות יותר נכונות. אני מקווה שאזכור ואדע להשתמש בהם. אני יודע שעדיין אפספס מדי פעם אבל בכל מקרה אני מרגיש הרבה יותר שלם ויציב עם המצב מאשר הייתי בעבר.
מה עוזר לכם לעשות את הבחירות הנכונות? האם אתם שלמים עם בחירות קשות?