שליח ציבור

בכל פעם שאני מתמהמה לעשות משהו המורה שלי אילן הרן מספר לי את אותו סיפור על יהודי שביקשו ממנו להיות שליח הציבור בתפילת החג. אותו יהודי מיד בתגובה אומר מה פתאום, אני לא ראוי, תפילת חג צריכה ניגון מיוחד,כוונה מיוחדת, וכו׳. אידיוט אומרים לו, לא בקשנו ממך כי חשבנו שאתה בעל כישרונות עילאיים, ביקשנו ממך כי צריך ש״צ ואתה פה ואתה יודע את העבודה.
אני חושב שהסיפור תקף למנהלים זוטרים כמוני. לא הציעו לי תפקיד מנהל כי יש לי עשרות שנות ניסיון וסיימתי לימודי ניהול בהרווארד. הציעו לי כי צריך מישהו, אני הייתי שם, ונראה שיש לי את היכולות לנהל.
אני רוצה להמשיך עוד טיפה עם המשל, אותו שליח ציבור נמצא בנקודת בחירה, הוא יכול לעשות את העבודה, את המינימום וזהו או שהוא יכול לראות בזה שליחות ולעשות את המקסימום ולנסות להתעלות מעל עצמו.
במקרה שלי אני מרגיש שיש שוני בין דברים קודמים שעשיתי למה שאני עושה עכשיו, לא דומה ניהול פרויקט לניהול אנשים. דברים שאני עושה, החלטות שאני מקבל, משפעים גם על איכות החיים של אנשים אחרים, השפעה קטנה או גדולה, אני לא תמיד יודע.
אני מאמין בעוצמה שבמילה שליחות. אני בוחר להיות בשליחות.

2 תגובות

להגיב על שי רז לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *