זקן

ביום שישי אחד קמתי בבוקר והחלטתי לא להתגלח. אני לא זוכר בדיוק מתי התגלחתי לראשונה, אבל אני יכול להגיד בביטחון שאני מתגלח כמעט מידי יום לפחות עשרים שנה. אני מסתכל על הבנים שלי ולשניהם זקנים, אולי הם יודעים משהו שאני לא יודע.
בחרתי לא להתגלח ולראות מה יקרה. זמן הדיוק לבחירה היה שבוע, מראש החלטתי שביום שישי שאחרי אבחן מחדש את בחירתי.
מסתבר ששבוע ימים זה מספיק, למעשה כעבור מספר ימים בודדים השינוי היה ניכר. אנשים שונים פנו אליי, שאלו שאלות, חלקם דאגו שמה חס וחלילה קרה משהו. אנשים אחרים חיוו את דעתם; יפה לך, לא ממתאים לך. ואני המשכתי בחיי ופשוט נהניתי מהמתרחש. נהניתי מהאפשרות שיש לי לבחור בחירות, מהכרת התודה לזה ששום דבר רע לא קרה וסה"כ הכל נפלא.
ביום שישי שאחרי התגלחתי. לא אהבתי את הזקן, זה לא הרגיש לי נעים ולא הרגיש לי נכון. הרגשתי הרבה יותר טוב מגולח.
החיים שלי מורכבים מהרבה הרגלים. דברים שהרגלתי את עצמי לעשות לאורך שנים. בחלקם לא עצרתי אף פעם לשאול האם זה עדיין נכון עבורי. האם כשלוש דקות כל בוקר לגילוח, שמצטברות לאורך השנים לשעות, זה ניצול נכון של הזמן שלי. אני מתרגש מהאפשרות שיש לי לבחון את הדברים, אני לא חייב אוטומטית להמשיך לעשות משהו, גם אם אני כבר עושה אותו שני עשורים. אבל עכשיו אחרי שבחנתי אני יודע, אני יכול לחדש את הבחירה שלי להתגלח כל יום לא מתוך הרגל אלא מתוך ידיעה שזה הנכון וזה המדויק עבורי.