לפני מספר שנים נסענו כל המשפחה להולנד. למזלנו משפחה של חברים טסה בדיוק שנה לפני כן והם היו מאוד מסודרים, הם השאירו תיעוד מפורט בכל יום שניים או שלושה אתרים שהם ביקרו בהם. הודינו על מזלנו הטוב שנחסך מאתנו שעות של הכנה, הגענו להולנד והתחלנו ליישם.
אחרי יום או יומיים הרגשנו שכבר התעייפנו, שניים שלושה אתרים ביום זה די הרבה להתרוצץ, וגם חלק מהאתרים בכלל לא קרובים אחד לשני והנסיעה די מתישה.
אמרנו לעצמנו שכנראה זה אנחנו, הרי הם, החברים, עשו את זה לפנינו. והם לא ממש התלוננו. אז לא ייתכן שאנחנו נעשה פחות, שינסנו מותניים והמשכנו בדבקות.
אחרי יומיים נוספים נשברנו, הודינו בתבוסה. מותשים החלטנו שממחר והלאה נעשה כל יום רק אתר אחד.
כשחזרנו לארץ פגשנו את החברים. אמרנו להם ״באמת כל הכבוד, אנחנו לא הצלחנו כל יום שלושה אתרים״. כשהם שמעו את זה הם התגלגלו מצחוק. ״מה אתם נורמליים? זה רק רשימה של אופציות, כל יום בחרנו אחת מהאופציות ורק אותה עשינו״.
