להעניק סליחה

מה קשה לכם יותר לבקש סליחה או להעניק סליחה?
בשבילי התשובה היא פשוטה, להעניק סליחה. קל לי מאוד לבקש סליחה כאשר אני פוגע במישהו, הרבה יותר קשה לי להעניק סליחה, גם כשהאחר לא מבקש את סליחתי.

אסביר. מה זה להעניק סליחה?
נגדיר סליחה כמחיקה מוחלטת של אירוע הפגיעה. כאילו הוא מעולם לא קרה ולא משאיר חותם של פגיעה בזיכרון.
אני זוכר כשהייתי בבי״ס יסודי בכיתה ג׳ היה תלמיד שהתנכל לי לאורך תקופה. ארבעים שנה אחרי אני עדיין זוכר את הפגיעה. אני משוכנע לגמרי שאותו ילד בן 9 שפגע בי לא זוכר כלום, ואם היה זוכר בוודאי שהיה מבקש סליחה. בכל מקרה אני לא מסוגל להעניק את הסליחה וכל עוד אזכור את האירוע כאירוע פגיעה, לא תוענק סליחה.

הדבר הנורא מכל שאת הסליחה הזאת אני אמור להעניק לעצמי. אני היחיד שסובל פה, אני זה שמחטט בפצע ישן ופותח אותו שוב ושוב.
סליחה זה תדר של רפואה. כשאדע להעניק לעצמי את הסליחה, הפצע ירפא.
אומרים שהזמן עושה את שלו. במידה מסוימת זה נכון כי ככל שהזמן עובר הזיכרון מיטשטש ונהיה רחוק יותר. אני חושב שמה שמשתנה זה מרחק הזמן בין הפעמים שבהם האירוע עולה וצף בהכרה, אבל אם בכל פעם שאני נזכר עולה תדר של פגיעה, אז לא הוענקה סליחה והתקדמות הזמן היא חסרת משמעות.

אז איך מעניקים סליחה? האמת שאני לא יודע.
אני מרגיש שזה דומה מאוד לשאלה איך אוהבים? פשוט אוהבים.
אין לזה הסבר שכלי-לוגי, זה שייך למימד הרגשי. אם היה הסבר שכלי-לוגי שעובד אז הייתי סולח על הכל מזמן.
מה שכן כדאי ורצוי זה לפתוח את הלב, להרחיב אותו, לקבל יותר את עצמי ואת האחרים. יכול להיות שכאשר הלב יתרחב, הסליחה תבוא מאליה ואיתה הרפואה.

מאחל לכם שנה טובה, שנה של בריאות, קבלה, אהבה, וסליחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *