השבוע רכבי נלקח למוסך לתיקון וקיבלתי רכב חלופי ובו מותקנת מערכת מובילאיי. בהתחלה זו היתה חווית נהיגה מאוד מעצבנת, כל כמה שניות המכשיר פתאום מחליט לצפצף. הוא כנראה לא מרוצה מהמרחק שאני שומר אל הרכב שלפניי, לא מרוצה מהרכבים האחרים שאני חותך וחותכים אותי, וגם הוא כנראה לא מתרשם במיוחד ממהירות הנסיעה שלי. זה הפריע לי מאוד כשהייתי בשיחה בסלולר (בדיבורית כמובן) המובילאיי צפצף והחבר שבצד השני של השיחה לא הבין מה קרה. הבנתי שככה אי אפשר להמשיך והתחלתי לחפש מדריך איך לשנות את ההגדרות של המובילאיי ולהתאים אותו קצת יותר לסגנון הנהיגה הייחודי שלי.
ואז חשבתי על זה קצת והגעתי למסקנה שאולי האשמה היא לא בו, אולי בעצם האשמה היא בי. אולי הנהיגה שלי היא באמת קצת מסוכנת, קצת לא מתחשבת. לקחתי על עצמי אתגר, כמה זמן אני יכול לנהוג בלי שישמע צפצוף.
האמת זה לא כל כך קשה. קצת לנהוג יותר לאט, קצת יותר לשמור מרחק, קצת פחות רגל על הגז, והמובילאיי לא מצפצף. נכון מידי פעם יש איזה רכב שחותך או איזה הולך רגל שמתפרץ לכביש אבל בגדול הנסיעה עוברת רובה ככולה בשקט. ואני מרגיש יותר בטוח ורגוע.
בחשיבה הכרתית יש משפט מפתח שאומר: ״המציאות אינה שוגה, המציאות אינה מדייקת – היא קורית מתרחשת״. אין באמת שום טעם לריב עם המציאות, והמציאות היא שכאשר המובילאיי מצפצף ישנה סכנה וזה סימן שאני עושה משהו לא זהיר.
האם גם אתם לפעמים מתווכחים עם המציאות?