ראיתם פעם איך עושים מקלחת למטוס? אני כן.
חזרתי מניו יורק שבוע שעבר בטיסה. בניו יורק באותו שבוע היה מאוד קר וביום הטיסה היה קר במיוחד, כמה מעלות מתחת לאפס. כשקר מאוד מצטבר קרח על הכנפיים של המטוס, הן נהיות כבדות, וגם המדפים לא כל כך נפתחים, אז יש תהליך שנקרא De-icing. מזרימים נוזל מיוחד מתוך מעין עגורנים קטנים שמסתובבים ועמלים עד שהכנפיים נקיות. משם המטוס עובר מיד למסלול וממריא. היה ממש מרתק לשבת במטוס ולראות את התהליך, ולצלם.
אז למה אני מספר לכם את זה? הייתי גם יכול לספר לכם שהטיסה יצאה בשעתיים איחור, וחיכינו במטוס שעה וחצי עד שהגיע תורנו להגיע לעמדת ההפשרה. הייתי גם יכול לספר שלאירוע הזה קדמו מספר שעות של דאגה האם הטיסה שלנו תצא בכלל, אולי היא תבוטל. הטיסה לתל אביב שקדמה לנו היתה אמורה לצאת ב-4 וכשאנחנו עלינו למטוס ב-11 היא עוד היתה תקועה בשער…
קורים לנו בחיים הרבה דברים טובים ורעים, סתמיים ומרגשים. הבחירה היא שלי למה אני בוחר לתת משקל, במה אני רוצה להתמקד. כשאני מצליח אני בוחר להתמקד בדברים שמעוררים בי התפעלות. כששאלו אותי איך היתה הטיסה (והרבה אנשים שאלו) עניתי; היה ממש מיוחד, ראיתי איך עושים למטוס מקלחת…
יש כל כך הרבה רסיברים שקולטים תדרים שונים, מעבדים אותם לוריאנטים של אור ותנועה, קול ותחושה, עומק וקלות ראש.. אין סוף של תגובות נסחטות מאותם רסיברים… להשפריץ על המטוס חומר ממוסס קרח בעזרת אקדחי מיים רבי-עוצמה, גם אותי זה היה מרתק ומשתלט על "ההמראה"… כמו שתור של 1,000 איש היה משתלט לי על "הנחיתה"… ומעניין הוא שהרשימו" של כל אחד מאתנו כל כך שונה גם היינו יחד באותה המראה או באותה נחיתה.
נפלא. הלואי על כולנו היכולת לבחור להגיב בהתפתחות על המתרחש במקום להתבאס ממצב נתון.
יפה כתבת.
בנוסף לאסטרטגיה של לחפש את את התרחשות החיובית, אפשר גם *לייצר* אותה.
אם היית באותה סיטואציה ולא היית עד למקלחת של המטוס, אז למה היית נותן משקל? אולי למשל להכיר את השכן במושב ליד. התרחשות חיובית פסיבית היא דבר יפה, התרחשות חיובית אקטיבית היא דבר נפלא 🙂
נפלא!
אתה מדבר פה על התפעלות יזומה.
היכולת לבחור ליצור התפעלות, היכולת לייצר התרחשות חיובית בכל מתרחש.
זו באת יכולת גבוהה ומדהימה שראוי מאוד לפתח.