סבל ושמחה

השבוע ישבתי על קפה עם חבר ודברנו על דא ועל הא. הוא סיפר לי שלו ולאשתו יש בעיה, הם חווים קושי מתמשך שמקורו בילד המתבגר שלהם ולא מוצעים פתרון. הוא אמר לי שהוא מסתכל על אחרים שהחיים שלהם לא קשים והוא היה בשמחה מתחלף איתם.

מאוד מאוד התחברתי למה שהוא אמר, המקום הזה מאוד מוכר לי, גם אני חוויתי תקופות של בעיות וקושי מתמשך מול משפחה, חברים, עבודה, וגם אני מאוד רציתי להיות כמו מישהו אחר שחי ללא קשיים. במהלך השיחה איתו עלתה לי הבנה שרציתי לשתף.

כשאני מסתכל אחורה על תקופות של קושי מתמשך אני יכול היום לזהות שהקושי הזה אילץ אותי להתפתח, לרכוש איזה שהיא יכולת שלא היתה לי אילולא הקושי. יכולת שמאז שרכשתי אותה שימשה אותי יותר מפעם אחת. לדוגמא מהחוויות שלי עם הילד שלי כשהיה בכיתה ה׳ למדתי קצת סבלנות וקבלה ומאז אני כמעט לא מתעצבן כשחותכים אותי בכבישים.

אם תשאלו אותי היום, אם יכולתי להחזיר את הזמן לאחור ולהישאר בלי הבעיה, בלי הקושי ובלי היכולת שרכשתי, האם הייתי בוחר בזה שוב? אז התשובה בכנות היא שבחלק מהמקרים כן ובחלק לא. כן, בחלק מהמקרים הייתי כן בוחר לקבל את הקושי שוב כי זה היה שווה את זה, היכולת שרכשתי שווה את זה.

אז כמו אותו חבר גם היום יש לי בעיה ואני חווה קושי מתמשך (בינינו מי לא חווה קושי?), ואני כבר מבין שכנראה אני יעבור את זה ואולי ארוויח בסוף איזו יכולת שעדיין כרגע לא ברור לי מה היא. ואפילו יכול להיות שזה יהיה שווה את זה. אז יש לי כרגע שתי אפשרויות לסבול ולקטר או לשמוח על ההזדמנות לרכוש יכולת שימושית ולחפש אותה.

אני מודה. ביותר מ-90% מהזמן אני אפילו לא חושב על זה, אני סובל, מקטר, ורק מחפש פתרון לבעיה שיגרום לקושי להיפסק. אבל, ב-10% מהזמן אני כן נזכר בהזדמנות ואני כן מפסיק לנסות לפתור את הקושי ומחפש מה אני יכול ללמוד על עצמי. מה השיעור שלי.

האמריקאים לימדו אותנו להגיד שאין בעיות יש אתגרים. אז תסלחו לי חבריי האמריקאים, יש בעיות ויש קשיים. הקושי הוא אמיתי. תרשו לי לנסות להציע משהו אחר, מה שיש זה סבל ושמחה. וזה לא או או, זה חלוקה לאחוזים. היום אני עומד על 90% סבל ו-10% שמחה. אני מקווה שבעוד שבוע שבועיים זה יהיה 11% שמחה ואח״כ 12% ואח״כ 20% ויום אחד אמן 100%. ורק מקווה שלא ירד מ-10%, גם ככה להחזיק 10% זה לא קל.

על איזה אחוזון אתם נמצאים? מה אתם עושים כדי לעלות באחוזים?