חבר טוב אמר לי לאחרונה: ״אני כבר לא מכיר אותך, אתה מישהו אחר לגמרי״.
בהתחלה מאוד כעסתי. מה פתאום אתה לא מכיר אותי, הרבה שנים אנחנו קרובים, אין הרבה אנשים שמכירים אותי לאורך תקופה כמוך.
יותר מאוחר, כשחשבתי על זה, דווקא מאוד שמחתי. היתה לי הוכחה נוספת ברורה שאפשר להשתנות, שהינה אני כבר לא אותו דבר, אני קצת אחר.
השינוי שבי איננו אקראי, הוא לא קרה מעצמו. הוא תולדה ישירה של תהליך שעברתי. תהליך של התפתחות שבו זיהיתי התנהגויות שלי שאני רוצה שיהיו פחות נוכחות בחיים שלי ואחרות שאני רוצה שיהיו יותר נוכחות בחיים שלי.
זה פחות חשוב אם החבר שלי אוהב את השינוי או לא (במקרה הזה מטון הדברים ניתן היה להבין שלא). יכול להיות שישנן התנהגויות שהוא דווקא מעדיף אבל אני זיהיתי שעבורי הן הרסניות.
אני מרגיש שגם פחות חשוב האם השינוי הוא בדיוק השינוי שרציתי שיקרה. כשיצאתי לדרך לא היתה לי תמונה מלאה של מה אני רוצה. גם החלקים שלכאורה היו ברורים, בחלקם התגלו אשלייתים או כאלה שדורשים זמן רב (וזמנם עוד יגיע). אבל כן היה ברור לי הכיוון, ומיום ליום הפרטים והמסלול הולכים ומתבהרים.
השינויים הם לרוב קטנים, לעיתים יש גם קפיצות התקדמות. לא תמיד קל לראות את סך השינוי מתוך האוביקט שנמצא בתנועה. בגלל זה נקודות כאלה, שמישהו מבחוץ מזהה בצורה חד משמעית שינוי, הן יקרות ערך.
דרך אגב, לא חייבים מישהו מבחוץ, מספיק להסתכל על תקופת זמן ארוכה, נגיד שנה, כדי לראות בבירור האם היה שינוי או לא.
האם גם אתם מאמינים ביכולת להשתנות? האם אתם בוחרים לפעול להשתנות? האם אתם מצליחים לראות את השינוי?
Each personality is a set of features, one of these features is the ability to change other features.
Yes, of course the ability to change exists, and practicing it is mostly creates a better person.
Realizing that the ability to change is an uneasy task, makes me wonder how would you look at others who are not able to change.
תודה עלי!
אני מאמין שכל אחד יכול להשתנות, להתפתח.
יותר מזה אני מאמין שכל אחד צריך להתפתח כחלק ממהות הקיום שלו.
אני מקבל שלא כל אחד רוצה, אני גם מקבל שלא כל מי שרוצה מצליח.
אני משתדל להסתכל על כל אחד בחמלה.
אני משתדל היכן שאני יכול לעורר רצון להתפתח.
יותר מזה אני לא יכול ואין לי רשות.