נחשפתי השבוע למאמר מאוד מעניין שמתרכז בסכנה ב- ״דעות חזקות מוחזקות בחופשיות״ תרגום חופשי מ- strong opinions loosely held. את המאמר ניתן למצוא כאן.
אל הרעיון המקורי מאחורי ״דעות חזקות מוחזקות בחופשיות״ אני מאוד מתחבר. החיים שלי מלאים בחוסר וודאות ועדיין אני נדרש לבחירה, אני נדרש להימנע מעמימות להיות בעל דעה בכל צומת בחירה. ה״חוזקה״ מתחברת לדרישה נוספת של טרחה. ברגע שבחרתי אני נדרש לעמוד מאחורי הבחירה ולטרוח ללא היסוס בעשיה בבחירתי. ״מוחזקות בחופשיות״ מתחבר אצלי לחובת שחרור האחיזה בתוצאה. אני נדרש לבחון את התוצאה ולשפר את הבנתי, ולשחרר את הדעה כאשר המציאות מראה לי ששגיתי בהבנתי.
אם כך איפה הבעיה? איפה הסכנה?
הכל טוב ויפה כשאני פועל במרחב האישי שלי, העניינים מסתבכים כשמגיעים למרחב הבינאישי, כאשר יש נפשות אחרות שפועלות איתי. כאשר הדיבור שלי לא מדויק, ״דעות חזקות״ הופכות להיות ״תקיפות״ וחוסמות את האחר מלתרום את דעתו. כאשר הקשב שלי לא מדויק אני חוסם מידע שיאפשר לי לשחרר בחופשיות.
המאמר מתאר פתרון פשוט שבמהותו דיוק בדיבור, להפוך את הדיבור האישי פחות תקיף, לאפשר לאחר מקום. כאשר האחר הוא זה שדיבורו תקיף, ניתן לנסות לעורר בו רצון לדייק.
לדיוק שני צדדים; כאשר הדעה אינה מבוססת, בנויה על השערה או ניחוש, אני נדרש לכלול בתיאור את רמת הביטחון שיש לי בדעה. כאשר הדעה מבוססת, אני נדרש לכלול בתיאור את מקור הדעה.
הכל טוב ויפה, בניסיון האישי שלי זה עדיין לא מספיק. ניסיון לעורר רצון הוא רק ניסיון, ההצלחה אינה מובטחת. עדיין איני יודע מה לעשות כאשר אני נדרש לקבל החלטה ומה שעומד לרשותי זה דעה חזקה המוצגת כמבוססת אך ללא תיאור המקור לדעה. הקושי אינו בקבלת החלטה, הקושי הוא בקבלתו או דחייתו של האחר.