היכן אני בעולם?

בימים אלו אני קורא את ספרו של רן ובר ״בודאי ישנה אהבה״. ביטוי אחד תפס אותי במיוחד בספר: ״היכן אני בעולם?״, ועל הביטוי הזה והמשמעות שלו עבורי רציתי לספר לכם.

אני תלמיד ״חשיבה הכרתית״ וישנה מנטרה שאנחנו חוזרים עליה הרבה: ״אנחנו לא לומדים איך לא ליפול, אנחנו לומדים איך לקום״. ההבנה שצפונה במשפט הזה היא שבתהליך של לימוד והתפתחות נפילה היא חלק מובנה, אי אפשר שלא ליפול. אפשר להתאמן ולהשתפר, אפשר להגדיל את מרחב הזמן בין נפילות, אבל כמעט ללא יוצא מהכלל תבוא נפילה.

נפילה זה כואב, לנפילה לרוב מתלווה יאוש. במיוחד כאשר התקדמתי כל כך והשגתי כל כך הרבה, ופתאום אני מוצא את עצמי שוב בנקודת ההתחלה. אז צריכים ללמוד לקום, כי אם אני לא אדע איך לקום אני יכול לשכוח מהמשך לימוד והתפתחות.

אז חוזרים על המשפט, ומדקלמים אותו, אבל איך באמת לומדים לקום?

תמיד חשבתי שאין ״תשובת בית ספר״, לכל אחד יש דרך משלו וכל אחד אמור לנסות ולבדוק מה מתאים עבורו. ואז נתקלתי בספר של רן ובר והינה ישנה תשובה, שיטה אחת כללית, נקודה אחת כללית, שיכולה להתאים לכל אחד ואחד: ״היכן אני בעולם?״.

כאשר אני נופל, ומזהה שאני בנפילה, ומעוניין להתחיל לקום, דבר ראשון אני שואל את עצמי ״היכן אני בעולם?״. אני לא מתחיל ב-איפה הייתי מקודם? מה לא עשיתי בסדר? למה זה מגיע לי? אני מתחיל בהיכן אני עכשיו? לאן הגעתי? איזה יכולת עדיין יש לי? איזה קושי קיים במקום העכשווי? מה ניתן לעשות פה ועכשיו?

אז נפלתי. אני לאחרונה כמעט ולא כותב. פעם הייתי כותב סיפור בשבוע, זה ירד לפעמיים בחודש, ואז לפעם בחודש, ואז פעם בחודשיים, ואז ללפעמים. אני גם לא מפרסם בפייסבוק, רק באתר שלי ״לכתוב את החיים״. כבר כמה חודשים אני מודע לנפילה, אבל לא יודע איך לקום.

היכן אני בעולם? אני עדיין תלמיד ״חשיבה הכרתית״ אני מגיע לשיעורים ועושה מלאכות. אני עדיין פעיל בעמותה ועוזר להפיץ את הלימוד. אני עדיין מסוגל לכתוב, אני עדיין נהנה מאוד לכתוב, ולא חסר לי נושאים לכתוב עליהם. ובנוסף יש לי גם את האפשרות לפנות זמן לכתיבה. בקיצור יש לי כל מה שדרוש כדי לקום!

חג אורים שמח!